בשנת 2015, השיק המרכז לאינטרנט בטוח של איגוד האינטרנט הישראלי קמפיין למאבק בבריונות ואלימות ברשת (Cyberbullying). במרכז הקמפיין סרטון בהשתתפות אנשים מפורסמים, שהקריאו כל מיני תגובות עוקצניות ואף מרושעות שנכתבו עליהם ברשת.
המטרה של המרכז לאינטרנט בטוח, מבורכת היא. שיימינג, בריונות, תכנים פוגעניים, הסתה, אלה תופעות שליליות שיש לפעול נגדן. חינוך לשימוש מושכל באינטרנט הוא רצוי. מערכי השיעור שלהם, המלמדים ילדים צעירים שימוש אחראי ברשתות החברתיות, הוא רעיון טוב. הקו החם לתמיכה בפגיעות ברשת הוא מוסד מבורך.
חרף זאת, ובכבוד, אחד המרכיבים החשובים ביותר בהתמודדות עם בריונות, נעלם מהאתר: התמודדות עצמית. לא זו אף זו: סרטון הקמפיין הוא האנטיתזה להתמודדות עצמית.
צפיתי בסרטון, שאיננו קל לצפייה, ולא בגלל הדברים המרושעים שנאמרים שם, אלא בגלל שהמצולמים לוקחים ללב כל שטות שאיזה טרול כתב עליהם באינטרנט, לא יודעים איך להגיב, ואף מגלים רגישות יתר עד כדי דיכאון ובכי. להוציא את ליהיא גרינר, שמגחכת קלות על הטוקבקים עליה, ויורן דוידי, שמצחקק על הטוקבק (הדי משעשע) עליו, כל השאר מגיבים בצורה דרמטית עד כדי אבסורד.
למרות הרצון הטוב, ובניגוד לחומר חשוב רב המצוי באתר, הסרטון הוא Epic Fail: הוא לא מלמד כיצד להתמודד עם בריונות רשת, אלא כיצד להיות רגיש, לקחת ללב, ולהיפגע מכל מילה שילדון מנוזל כותב באינטרנט. אנשים טובי לב לא זקוקים לסרטון: אנחנו כבר יודעים שלפגוע זה רע. אנשים רעי לב רק יהנו מהסרטון: אין דבר המעודד טרול יותר מאשר לראות כי הוא השיג את מטרתו וגרם לפגיעה.
להיות ילד כאפות, זה לא מה שאנחנו רוצים ללמד את הילדים שלנו.
אינני מעודד בריונות. בריונות באינטרנט, בריונות בבית הספר, בצבא או במקום העבודה, הטרדות על כל רקע שהוא, הן תופעות שליליות. אינני אוהב בריונים, ואינני מצדיק אותם. עם זאת, בריונים קיימים בעולם, הם תמיד היו קיימים, והם תמיד יהיו קיימים. לפעול נגד בריונות כתופעה, זה כמו לפעול נגד הטבע: מועד לכישלון. חשוב להיות קשוב למצוקה של אדם, ולסייע לו; עם זאת, הסיוע הנכון איננו מרדף אחר אינספור בריונים, אלא ללמד את הילדים שלנו איך להגיב נכון. ללמד אותם ערך עצמי מהו. ללמד אותם שנינות מהי. ללמד אותם איך להיות נונשלנטיים אל מול שטויות של מה בכך. וללמד אותם הגנה עצמית לשעת הצורך.
מרדף אחרי כל בריון על כל מעשה שפל הוא טיפול סימפטומטי, ולא מסייע לילד להתפתח. מתן כלים לילד להתמודד בעצמו עם בריונות, הוא טיפול יסודי, והילד יקח איתו את הכלים האלה כל החיים ויוכל להתמודד מול כל אדם.
לרוב, כאשר עולה לדיון מעשה בריונות, אין מדובר על מעשים המגיעים לכדי פלילים, ואף אם נתקלנו בבריונות קשה, יש להתמודד עמה בקור רוח. חשיפת תמונות פרטיות? אם אתה לא רוצה שמשהו ידלוף, אל תצלם אותו. אם צילמת משהו, קח בחשבון שזה יכול לדלוף, ואם זה דולף, אז תתנהג כגאה בגוף העירום שלך. התעללות מתמשכת? לך לקורס הגנה עצמית, ותחזיר להם מנה אחת אפיים. חרם? תגיד ברוך שפטרנו על כל מי שמשתתף בו, שגילה את פרצופו האמיתי, ותמצא חברים נורמליים.
הגם שבמקרים קיצוניים, כגון אלימות פיזית קשה, הטרדות חמורות ומתמשכות, גניבה או פריצה לסלולר והפצת חומר פרטי, הסתה קיצונית, התחזות או גניבת זהות, ובמקרים טכניים של חומר פוגעני ברשת, יש מקום לשקול יצירת קשר עם הקו החם לפגיעות רשת, התערבות רשמית, והחלת הדין הפלילי, גם מעשי בריונות קשים אלה מצדיקים בראש ובראשונה קור רוח והתמודדות עצמית מושכלת. בסרטון הקמפיין, לא מדובר על מעשי בריונות פליליים קשים המצדיקים תגובות דרמטיות, ואפילו לא מדובר על עקיצות מוצלחות במיוחד, אלא על דברי הבלים שכתבו טרולים באיזה טוקבק בפינה של הפינה של האינטרנט. אם על בריונות רצינית צריך לדעת להגיב באופן מושכל, מה נגיד על קשקושים בטוקבקים?
לפניכם שני סרטונים. הסרטון הראשון, סרטון הקמפיין "אל תשתפו. אל תשתתפו.", בו ידוענים ישראלים מפגינים רגישות יתר נוכח טוקבקים באינטרנט. הסרטון השני, אחד מני סרטונים רבים ומשעשעים מסדרת Mean Tweets של Jimmy Kimmel, בו סלבריטאים מגיבים בהומור לציוצים מרושעים מאתר טוויטר.
צפו בשני הסרטונים. עמדו על ההבדלים ביניהם. מה ההבדל בין התגובות של המשתתפים בסרטון הקמפיין, לבין המשתתפים בסרטון המשעשע? מה מצב הרוח שלהם? כיצד הם מתייחסים להקנטות המכוונות לעברם?
לאחר שצפיתם, המשיכו בקריאת המאמר.
קמפיין: אל תשתפו. אל תשתתפו.
Mean Tweets Live
